המנחים
מוזמנים להכיר את מנחי הסדנאות
ברוך חולוב
פסיכולוגי קליני ומנחה סדנאות
במקצועי אני פסיכולוגי קליני, העובד בתחום כ-20 שנה במסגרות שונות ומגוונות. לפני כ-7 שנים, בעקבות אירועים אישיים שעברתי בחיי, נחשפתי לידע רוחני שגרם לשינוי עמוק בעולמי. באופן טבעי, מה שהבנתי התחיל להיכנס גם לעבודתי כמטפל, והיום אני משלב בהנאה רבה בין הכלים שרכשתי כפסיכולוג קליני לבין הידע הרוחני, בעבודה פרטנית וקבוצתית
ובנוסף גם בסדנאות וריטריטים ברחבי הארץ.
מאמרים:
פעמים רבות אנחנו סובלים ממצוקה פסיכולוגית, ואנחנו קושרים את המצוקה לאירוע אובייקטיבי מסוים שקורה בחיינו. בדרך כלל אנו מייחסים אותה לאירועים אובייקטיביים כמו אתגרים במערכות יחסים, פרידות מאהובים, משברים כלכליים ותעסוקתיים, בעיות בריאותיות, משברי אמון, בעיות בתוך המסגרת התעסוקתית ועוד. אנחנו מייחלים לכך שהאירוע המכביד יעבור, אך למעשה, אנחנו מגלים שהרצון שהאירוע יעבור רק מעצים את הסבל שלנו. ההתנגדות למה שקורה לנו בחיים מאפיינת את כולנו כבני אדם. יש בתוכנו כל הזמן מחשבות שאומרות "לא" למה שקורה (ובדרך כלל למה שכבר קרה).
אם נשים לב, נבחין בכך שהסובל/ת הם רק מחשבה, מחשבה שאנחנו חווים, ולא אנחנו באמת. הדבר הזה ניתן לבחינה ישירה: שימו לב שמה שמודע למחשבה הסובלת הוא לא המחשבה בפני עצמה. הדבר שחווה את המחשבה הוא קבוע ויציב ומתקיים בפני עצמו, ללא קשר למחשבה הסובלת וללא תלות בה. המחשבות מופיעות בתוכנו. אנחנו לא בוחרים את זמן הגעתן, את התוכן שלהן או את מועד עזיבתן.
האירוע שאנחנו מתנגדים לו, נמצא תמיד בתוך המחשבות. ללא המחשבות האירוע הזה אינו קיים, ולא קיים גם הסבל אשר נלווה אליו. ללא המחשבות יש רק מודעות שקטה, רגועה ומסופקת – וזה למעשה הטבע האמיתי של כולנו, כאשר אנחנו לא מזוהים עם המחשבות שמתגלות בתוכנו.
באופן דומה, פעמים רבות אנחנו מצפים שכאשר יקרה אירוע כלשהו בעתיד, נהיה שמחים ומסופקים יותר מכפי שאנחנו עכשיו. אם נחקור בכנות, נגלה שמתחת לפני השטח רוחשות להן תחושות של אי נחת, ויש בתוכנו אמונה (בדרך כלל לא מודעת) שכאשר האירוע העתידי יקרה, אז התחושות של חוסר הנוחות יפסקו. בפועל, הדבר באמת קורה, אך לזמן קצר בלבד. לאחר שהאירוע המיוחל מסתיים, חוסר הנחת שוב צף, ואז ניצור לעצמנו אירוע נוסף כדי שלא לפגוש את התחושות הלא נעימות.
אם נשים לב, נבחין בכך שהמצפה לאירוע בעתיד הוא תמיד מחשבה, מחשבה שאנחנו חווים, ולא אנחנו באמת. שוב – הדבר הזה ניתן לבחינה ישירה: שימו לב שמה שמודע למחשבה המשתוקקת הוא לא המחשבה בפני עצמה. הדבר שחווה את המחשבה הוא קבוע ויציב ומתקיים בפני עצמו, ללא קשר למחשבה המשתוקקת וללא תלות בה. המחשבות מופיעות בתוכנו. אנחנו לא בוחרים את זמן הגעתן, את התוכן שלהן ואת מועד עזיבתן.
האירוע אשר אליו אנחנו משתוקקים תמיד נמצא בתוך המחשבות. ללא המחשבות האירוע הזה אינו קיים, ולא קיים גם אי הנחת אשר נמצא "מתחת" לאירוע עצמו. ללא המחשבות ותחושת אי הנחת יש רק מודעות שקטה, רגועה ומסופקת – וזה, למעשה, הטבע האמיתי של כולנו, כאשר אנחנו לא מזוהים עם המחשבות שמתגלות בתוכנו.
כל אדם אשר נמצא במצוקה נפשית סובל בעקבות הזדהותו עם תהליכי החשיבה שלו, שתמיד מקושרים לזמן: לעבר או לעתיד. אנחנו נוטים להאמין, כי מקור הסבל הוא בעיה מסוימת שמתקשרת לתוכן של המחשבות שלנו (לדוגמה: קשה לי ואני סובל/ת מפני שיש לי בעיות במערכות יחסים, קשה לי במישור התעסוקתי, קשה לי לקבל החלטות, קשה לי להכיל כי אני בודד/ה, קשה לי כי אני בתוך פרידה קשה, או אני מרגיש/ה לא אהוב/ה, מבולבל/ת וכולי וכולי).
אך אם בוחנים זאת דרך החוויה הישירה, ניתן לראות שהסבל אף פעם לא קשור לתוכן של המחשבות, אלא להזדהות עם החשיבה ועם התוכן שלה בלבד. הדבר תמיד קשור להיקשרות לאירוע שקרה בעבר או לפחד מאירוע עתידי שעלול לקרות. לכן, היכולת לא להיות מזוהה עם מחשבות הקשורות לזמן היא מפתח להבנה, כיצד ניתן להפחית סבל פסיכולוגי בחיינו.
תהליכי החשיבה (שקשורים בזמן) מופיעים בתוכנו באופן אקראי. המחשבות מגיעות באופן בלתי צפוי (כמו מזג האוויר, אין לנו שום שליטה על כך), אנחנו לעולם איננו בוחרים את התוכן של המחשבות אשר מופיעות בתוכנו (גם אם נגיד לעצמנו "הינה, אני בוחר את המחשבה הבאה", אז גם זו בעצמה מחשבה שאנחנו לא בחרנו…), והמחשבות גם עוזבות אותנו בזמן שהן בוחרות לעזוב אותנו.
הדרך הישירה לשמחה מצביעה על העובדה כי תחושת ה"אני" שלנו (או מודעות- שהיא בעצם המציאות שמודעת וחווה את החשיבה), יכולה להתקיים גם ללא חשיבה ואיננה תלויה בחשיבה עצמה. מכך ניתן להסיק שתחושת ה"אני" שלנו (או מודעות) לא מתקיימת בזמן, ולכן גם לא יודעת מה זה סבל פסיכולוגי. זמן וסבל פסיכולוגי מתרחשים בתוכה, אך תחושת העצמי שלנו (או מודעות) כשלעצמה היא תמיד שקטה, רגועה, מסופקת ולא תגובתית.
כאשר ההבנה הזו, כי תחושת האני שלנו (או מודעות) מתקיימת ללא זמן (ולכן גם ללא סבל פסיכולוגי), מתגלה שוב ושוב, היא יכולה לאורך זמן להחליש את התגובתיות שלנו ואת מידת הסבל הפסיכולוגי אשר אנחנו חווים ביום יום, וכתוצאה מכך להוביל אותנו לחיים שלווים ומאוזנים יותר.
כבני אדם הורגלנו לטפח ולשמר דימוי עצמי חיובי. לדוגמא, חשוב לנו לתפוס ולהציג את עצמו לסביבה כחכמים, מוצלחים, יפים, שווים, חזקים, איכותיים, "מלח הארץ", רוחניים, כאנשים טובים וערכיים. בעשותנו זאת, פעמים רבות אנחנו נוטים להתכחש ולהתעלם מהחלקים הפחות "יפים" שלנו, אלו שפחות כיף להציג אותם לסביבה. לחלקים האלו ניתן לקרוא גם "הצל הפסיכולוגי" שלנו.
הצל שלנו, מורכב מחלק אישי שבדרך כלל מכיל בתוכו רגשות כמו חוסר בטחון, פגיעות, תחושות של חוסר ערך, כעס, חרדה, בלבול, אמביוולנציה, ריקנות ושעמום, ייאוש, עצב, בדידות, חלקים מיניים, תוקפניים ואלימים והתנהגויות שחורגות מהנורמה של החברה בה אנו חיים ועוד. ההכחשה של כל אלו גורמת ליצירת מנגנונים שבאים לפצות על הצל, תופעה שבדרך גורם לדפוסי התנהגות שמייצרות אצלנו קשיים ובעיות בתפקוד היום יומי במקרה הטוב, וקשיי הסתגלות, קשיים ביחסים הבין אישיים, בעיות נפשיות והתמכרויות במקרים המורכבים יותר.
בנוסף, הצל שלנו מורכב מחלק קולקטיבי שכולל בתוכו הזדהות עם דפוסים יותר רחבים של החברה והתרבות שגדלנו בה, העדה אלינו אנחנו משויכים וגם של המשפחות שלנו.
לכולנו יש צל, ואנחנו לא אוהבים להכיר בו ולראות אותו, זה לא נעים. הבעיה שהצל שלנו מלווה אותנו וילווה אותנו לכל מקום שנלך. אנחנו מאמינים שאם "נזוז" – לדוגמא, נחליף את בן-הזוג, מקום עבודה, מקום המגורים וכו' המצב הנפשי שלנו ישתפר, וכך אנחנו מייחסים את מצבי הרוח שלנו לסביבה החיצונית. במקרים מסוימים, שינויים הם הכרחיים בחיינו ונדרש לעשותם. אבל פעמים רבות אנחנו רק נבהלים ובורחים מהצל של עצמנו. התזוזה תקל על המצב, השינוי יכול גם לשפר את מצב רוחנו – אבל השיפור יהיה זמני בלבד. לאחר זמן מה, אנחנו בדרך כלל נגלה כי המצב הנפשי שלנו נשאר אותו הדבר, ואנחנו יכולים למצוא את עצמנו מתפלאים למה הדברים תקועים, ואותם הרגלים חוזרים על עצמם שוב ושוב ושינוי אמיתי לא מתרחש בחיינו.
כמו ילד שבורח מהצל שלו, ובשלב מסוים מבין שהדבר הוא בלתי אפשרי, גם אנחנו יכולים לעצור ולבחור להפסיק לברוח מהצל של עצמנו.
עבודת צל כוללת קודם כל רצון כנה לגלות מה קיים במחשכים שלנו. לאחר מכן מתחיל מיפוי יסודי של כל דפוסי הרגש-חשיבה וההתנהגויות שהצל שלנו מכיל. הדבר נעשה באמצעות שיחות, חקירה מדיטטיבית ובסופו של דבר בחיי היום יום שלנו – כשאנחנו לבד, בתוך מערכות היחסים שלנו בעבודה ובשאר תחומי החיים שלנו.
המקום היחיד שבו אנחנו לא מצליחים לראות את הצל שלנו (הצל הפיזי של הגוף), הוא כאשר אנחנו נמצאים במקום חשוך. בדומה לכך, בדרך כלל אדם מגיע למשבר רגשי (מקום חשוך), כאשר הוא איננו מודע לצל שלו. חשיפה הדרגתית של הצל מכניסה הרבה אור לחיים, גורמת להקלה משמעותית וכתוצאה מכך לריפוי יסודי ועמוק.
הדס פישר-אורן
מטפלת ומנחה בתנועה
מזה 20 שנה מנחה בתנועה קבוצות וקהלים שונים בארץ ובחו״ל. מטפלת מוסמכת בתנועה EADMT, BTD, מנחת קבוצות בשיטת ריו אביירטו – תנועה לגוף ולנפש ו – Transformative Dance.
מנחה מפגשי תנועה במסגרת האגודה לבריאות הציבור בקרב קהילות בשיקום ברחבי הארץ. מטפלת במגע מוסמכת בטכניקות שונות.
מייסדת ומורה בבית הספר להכשרת מנחים בתנועה בברלין – Free Form Movement Facilitators Training.
תלמידה נצחית של הגוף והתנועה.
מאמרים:
Transformative Dance is a guided dance “journey” that releases the body, frees the soul and quiets the mind. This expressive dance meditation approach integrates movement, dance, body-work techniques and healing processes. It draws from the human potential movement approach that started in the 60s, which holds a holistic point of view on the human being and believes in the healing power of the moving body, as well as the importance of a supportive group in the process of self-development.
Carla Hannaford, neurophysiologist and educator, contends that all transformative learning passes through the filter of our senses; starting from our first sensory experiences as babies, which create new pathways in our brains, knowledge is deduced from experience in the physical world. From my perspective, in order to learn something new about ourselves and the world, there must be a physical dimension to the experience. The essence of movement is everlasting change. Everything in our world is constantly moving and vibrating, even the things that look perfectly solid. By learning and exploring movement we learn and explore the ever-changing nature of things, acceptance, flexibility and presence. I truly believe that deep transformation can only be acquired by tapping into the intelligence of the body and embodying the change. As a proof – try to be melancholy while skipping. See what I mean? In the past 20 years I have been working in the field of dance, embodiment and movement as a dance facilitator, dance therapist and body work therapist. In the last few years I have started to train facilitators and share with them my insights and experience. I have facilitated thousands of group sessions of movement and dance as a self-development tool with different populations. During my work as facilitator I have noticed that people are not always easily engaged with their own bodies and with the transformative power of dance, and I have started to explore what components, attitudes or strategies are needed in order to support participants going through this experience
לקריאת המאמר המלא – .transformative-dance
יעל שקד
מורה בכירה ליוגה
מורה בכירה ליוגה ויוגה נשית, מטפלת ביוגה תרפיה, מנחה קורס הכשרת מורות ליוגה, סדנאות מדיטציה ומיינדפולנס ומלמדת את פילוסופיית היוגה בקורסי העמקה. מחברת הספר ״מבט על היוגה סוטרה של פטנג׳לי״ פרשנות נגישה לסוטרות היוגה של פטנג׳לי.
לומדת, מלמדת ומעמיקה בעולם היוגה מזה כ-20 שנה.
מאמרים:
מדיטציה היא טכניקה עתיקה של תרגול מנטלי שמטרתו לפתח ריכוז, להשקיט את תכני ההכרה המשתנים ולהביא את האדם ליכולת ראייה צלולה ובהירה. תרגול מתמיד של מדיטציה מוביל לראיה בהירה של המציאות, ועקב כך ובמקביל מאפשרת רווחה וויסות רגשיים, חופש בחירה ויכולת פעולה מדויקת בעולם.
המדיטציה הינה תרגול אישי, שהאדם עושה עם עצמו ולמול עצמו. בניגוד לדעה הרווחת, זו לא מנוחה והרפיה, אלא תרגול מנטלי של נוכחות וערות המצריך מאמץ. בתרגול אנו עובדים עם תשומת הלב ומחזקים אותה כמו שמחזקים שריר בחדר כושר. ככל שנצליח לתרגל כראוי, בהתמדה ולאורך זמן (סוטרה 1.14 מתוך היוגה סוטרה של פטנג'לי), כך שריר תשומת הלב שלנו יתחזק.
מקור המדיטציה הוא בארצות המזרח הרחוק השונות, כמו סין והודו, המדיטציה מוזכרת בכתבים הינדים עתיקים כגון האופנישדות, היוגה סוטרה, הבהגוודגיטה ועוד.
מדיטציה על פי היוגה
לפי מסורת היוגה, המדיטציה היא תהליך פיתוח ועבודה עם היכולות של ההכרה- יכולת מיקוד תשומת לב, יכולת הבחנה, יכולת זיהוי ויכולת חשיבה. פיתוח יכולות אלה, יישום שלהן, ובסופו של דבר התוצאות המתקבלות כתוצאה מן היישום.
ההכרה היא המכשיר האנושי שבעזרתו אנו קולטים מידע, מעבדים אותו ומוציאים פעולה אל העולם. לכן כדאי לנו שההכרה תהיה צלולה ובהירה, כך נוכל לעשות תהליכי חשיבה ועיבוד מידע ולפעול ביעילות בהתאם לסיטואציות השונות שאנו פוגשים בחיינו. ההכרה מחוברת לחושים, תופסת את מה שנאמר, יודעת לחשוב ומאפשרת לנו לשאול שאלות ולפעול בעולם. חשיבה מכל סוג שהוא תמיד עוברת דרך ההכרה והיא המכשיר שבעזרתו אנו רוכשים ידע. נרצה שהכלי הזה יהיה מכויל ובמצב תקין, כך הוא יראה לנו את הדברים כפי שהם (ולא פרשנות שלנו על הדברים הנסמכת על ידע קודם).
הטקסט המרכזי של היוגה, שנקרא "היוגה סוטרה של פטנג'לי", מתאר את שלבי המדיטציה כתהליך של ייצוב והשקטת ההכרה. כאשר ההכרה תהיה יציבה ובהירה, נוכל להסתכל בעזרתה על עולם התופעות ועל העצמי ולקבל ידע נכון (vidya) על טבע המציאות ועל טבעינו האמיתי. היוגה מאמינה שידע זה יאפשר לנו לחיות ולפעול מתוך מודעות וישחרר אותנו מסבל. למעשה, הידע הנכון יאפשר לנו לשוב לטבענו האמיתי שהוא מודע, קבוע ורוחני.
המדיטציה המתוארת ביוגה סוטרה (בפרק 3 סוטרות 1-4 ) היא הדרך שלנו לעבוד עם ההכרה כדי לנקות אותה מרעיונות ורשמים קודמים ולהביא אותה למצב שקט (samadhi), כך בכל פעם מחדש כשנפנה את ההכרה אל העולם נוכל לראות את המציאות כפי שהיא, במקום לראות את הרעיונות הקודמים המתנים אותנו ומבוססים על התנסויות העבר.
ניתן לדמות את ההכרה למכשיר דרכו אנו מסתכלים על העולם ואותו נרצה לנקות. למשל אם ננקה את משקפיים שלנו נראה יותר בבהירות את העולם, או כאשר האגם יהיה צלול נראה יותר טוב את הקרקעית, או כאשר עדשת המצלמה תהיה נקייה, המצלמה תוכל באמת לשמש בתפקידה ולשקף בבהירות את המראות שהיא מצלמת.
השלב הראשון בעבודה עם ההכרה הוא עבודה עם מיקוד תשומת הלב
תשומת הלב היא הדבר היחיד שבאמת יש לנו שליטה עליו וניתן לתרגול. תרגול מיקוד באובייקט אחד הוא תרגול שבו אנו מכוונים את תשומת הלב שלנו לאובייקט מסוים. בכל פעם שעולים מסיחים בשדה ההכרה שלנו, נשחרר את ת"ל מהמסיחים ונחזיר אותה אל האובייקט. האובייקט יכול להיות כל דבר- הנשימה שלנו, נר, מנטרה, או כל אובייקט אחר. בתרגול זה אנו מחזקים את יכולת מיקוד ת"ל שלנו (ממש כמו לחזק שריר, כפי שהזכרנו בתחילת המאמר). בהכרה מופיע האובייקט האחד שת"ל מכוונת אליו, ושאר הרעשים נמוגים ושוקטים. התוצאה של מיקוד באובייקט אחד היא שגלי ההכרה שוככים והשקט גדל.
תרגול זה נקרא דהרנה (dharna) (סוטרה 3.1), זהו האיבר השישי של אברי היוגה ביוגה סוטרה לפטנג'לי. משם יתפתח באופן ספונטני מצב מדיטטיבי, דהיאנה (dhyana) (סוטרה 3.2), ומשם תתפתח יכולת ראיה בהירה הסמדהי (samadhi) (סוטרה )3.3, שלושתם יחד נקראים סמיאמה (samyama) (סוטרה 3.4), כאשר ההכרה בסמיאמה והיא מכוונת לאובייקט מסוים, היא תוכל לראותו כפי שהוא ולקבל עליו ידע וחכמה, (סוטרה 3.5).
השלב השני בעבודה עם ההכרה הוא מיינדפולנס- התבוננות רחבה
מיינדפולנס הינו תרגול קשוב של התבוננות רחבה והבחנה בעולם התופעות הפנימיות והחיצוניות, כל מה שעולה מסביבנו ובהכרתנו מרגע לרגע. תרגול זה הוא תרגול של פיתוח יכולת הבחנה. לא משנה איזה תוכן עולה, מה שמשנה זה שאנו מצליחים להבחין בו. כל התופעות יכולות להתקיים, אנו רק מתאמנים בהבחנה. המיינדפולנס מביא אותנו ליכולת להבחין בכל האובייקטים מהגס ועד למעודן, מחשבות, תחושות ורגשות.
השלב השלישי בעבודה עם ההכרה הוא חקירה
בשלב זה נרצה לחקור ולקבל ידע ותובנה לגבי הטבע של הדברים שהבחנו בהם (בשלב המיינדפולנס), ולגבי טבע העצמי המבחין. הידע הוא שהדברים הם זמניים, חולפים, משתנים והם שונים ממני המבחינה בהם. מתוך החקירה נוכל לקבל ידע על האני המודע, הקבוע והמבחין, אל מול הנדידה של ההכרה והשתנות החיים. ממקום זה, יציב וקבוע, נוכל לבחור בפעולה הנכונה והמועילה, ובעקבות זאת חופש הבחירה בחיינו יגדל והסבל יצטמצם. בשלב זה תתבסס בנו ידיעה שכל מה שקורה במערכת הפיזית-מנטלית (כמו למשל חרדה, חוסר ביטחון או עצב), לא משפיע עלינו, מודעות קבועה ורואה. הפעימה המשתנה של החיים תמיד תמשיך להיות אך היא לא תשפיע על הקבוע/ המתבונן/ הרואה/ האני המודע.
מדיטציה של דמיון מודרך
מדיטציה של דמיון מודרך היא טכניקת מדיטציה שמבוססת על בנייה. מטרתה היא בניית דפוסי חשיבה ותגובה ע"י יצירת קשרים עצביים חדשים במוח. בעזרת העבודה עם הדמיון, נוצרים קשרים אלה, כחלק מתהליך של החלמה וריפוי.
בדמיון מודרך נרצה ליצור אפקט מסוים במערכת הפיזית מנטלית, לדוגמה:
- נדמיין מקום בטוח ונעים- ליצירת תחושת ביטחון.
- נדמיין משהו שאנו אוהבים- ליצירת אפקט של התרחבות ונועם.
- נדמיין מקום מרגיע- ליצירת אפקט של הרגעה והשקטה.
- נדמיין תנועה- כאשר לא ניתן להניע איבר מסוים.
תרגול הדמיון המודרך מפתח קשרים עצביים חדשים במוח ונוצר האפקט המבוקש במערכת.
המנגנון הקוגניטיבי העומד בבסיס מדיטציה של דמיון מודרך הוא טיפוח (בהוונה), בנייה ותמיכה של דפוסים חדשים שיכולים להיטיב עם האדם ולשפר את תפקודו ורווחתו.
הקשר בין מדיטציה למחקרים מדעיים שונים
בעבר הרישים (רואים/ חכמים) הקדמונים חוו התנסות ישירה בתרגולי המדיטציה השונים והבינו את עצמת השפעתה על המערכת הפיזית-מנטלית האנושית. הם חקרו וגילו את המדיטציה והשפעותיה המיטיבות, ללא הטכנולוגיות של המכשור הרפואי הקיים בתקופתנו, אלא ע"י התבוננות.
כיום קיימים מחקרים מדעיים המאששים את השפעות המדיטציה על המוח ועל תפקודי ההכרה השונים.
למעשה, אם נחשוב על כך, זה הגיוני. לכל דבר שאנו עושים, אומרים או חושבים יש ייצוג במוח, ועל כן כאשר נתרגל ריכוז, פיתוח הבחנה, מאמץ במדיטציה אנליטית של חקירה או דמיון מודרך, טבעי הדבר שתהיה לכך השפעה מוחית והכרתית.
באנליזה של מספר גדול של מחקרי הדמיה תפקודית, נמצאו אזורים ספציפיים שמופעלים או מדוכאים בזמן מדיטציה, חלקם משותפים לכל סוגי המדיטציות שנבדקו וחלקם ייחודיים לכל סוג מדיטציה.
ובנימה אישית, כמתרגלת ההולכת בדרך היוגה, הדבר החשוב לעניות דעתי בתרגול המדיטציה הוא השפעתו על הרווחה המערכתית הפיזית והנפשית שלנו, על הידע המתקבל כתוצאה מהחקירה ועל יכולתנו ליישמו בחיי היום יום. בעקבות תרגול מתמשך ולאורך זמן נוכל לראות את השפעותיה ופירותיה המיטיבות של המדיטציה בכל תחום בחיינו, ובמקביל את צמצום הסבל.
עצם הנהירה של המערב אחר טכניקות וידע קדום זה, שפותחו טרם זמנו של המחקר המדעי המודרני, מוכיח שאכן התרגול ישים ועוזר בהתמודדות עם אתגרי החיים השונים ובפיתוח מודעות. בעזרת המודעות המתפתחת, יוכל האדם לפעול פעולות מיטיבות ומועילות שייקחו אותו אל עבר הגשמה עצמית.
מדי שבוע מתפרסמים ריטריטים שונים בארץ ובחו"ל ואנו שואלים/ות את עצמינו למה בכלל כדאי לנו לצאת לריטריט? כל כך נעים ונוח לנו בבית, אנו מותנים להרגלים שלנו, לסביבה שלנו, לתזונה שלנו, השגרה מאפשרת לנו תחושה של ביטחון ויציבות ואנו מפחדים להפר אותה.
גם אם אנחנו מתרגלים באופן קבוע יוגה ומדיטציה, לבד או בקבוצה, אוכלים נכון וחיים בהקשבה ותשומת לב, עדיין קיים ערך נוסף בהתנתקות למספר ימים מהשגרה והצטרפות לריטריט פעם בשנה או יותר.
מהו אותו ערך?
- לרוב הריטריטים נערכים בטבע, במקום שהוא שקט ושליו, עטוף נוף קסום. הטבע, הנופים והשקט חודרים וממלאים את הווייתנו ובכך משפיעים על המערכת שלנו- גוף, אנרגיה והכרה. המערכת נרגעת בהדרגה, מווסתת את עצמה והופכת שקטה ומאוזנת.
- השפעת תרגול בוקר שגרתי שונה מהשפעת תרגול רציף ותשומת לב ממוקדת של מספר ימים. לתרגול הרציף ולשהייה הממושכת בתנאים מיטיבים בדרך כלל תהיה השפעה ארוכת טווח על המערכת שלנו והם יישארו נוכחים הרבה אחרי שנחזור מהריטריט.
- זוהי הזדמנות להעמיק בשיחות דהרמה. שיחת דהרמה היא שיחה על החיים, על יוגה, על הדרך בה אנו צועדים בחיינו, על המהות שלנו כבני אדם ועל מהי משמעות קיומנו ותכליתנו בעולם. ביום-יום לא קיימת בנו פניות לעסוק בכך. אנו שקועים בתוך שטף החיים שמובילים אותנו לתפקוד היומיומי ההישרדותי עם האתגרים שהחיים מציבים בפנינו. בריטריט, לפתע נמצא עצמינו מקשיבים מתוך סבלנות ורוגע ומוצאים עניין בשאלות של קיום, תכלית ומהות.
- ריטריט הוא זמן של התכנסות. פירוש המילה ריטריט הוא לסגת לאחור. בחיי השגרה, אנו נמצאים בקשר תמידי עם העולם הסובב אותנו וזמינים להגיב לסביבה שלנו כמעט בכל רגע נתון. בימי הריטריט נוכל לקחת פסק זמן ממרוץ זה של זמינות לכל דורש. אם זה בני הזוג, ילדים, הורים, חברים ותלמידים שלנו, להיות קשובים לעצמינו, לתת תנאים מתאימים ולטפח את מערכת היחסים שלנו עם עצמינו.
- ימי הריטריט הם זמן של התבוננות וחקירה בכל מה שעולה בתוכנו ומסביבנו, אנו מפתחים יכולת הבחנה או במילים אחרות- נמצאים במיינדפולנס, מבחינים בתכני ההכרה שלנו ובמתרחש מסביבנו. כשאנו מצויים בסביבה טבעית ושקטה, זהו מצע נהדר להתבוננות וחקירה. מתוך התבוננות פנימה נגלה ידע חדש על עצמינו ועל הטבע הסובב אותנו ונפתח מודעות עצמית שתיטיב עימנו בחיי היום-יום.
- התנאים הפיזיים בריטרט מהווים קרקע פורייה לתרגול והעמקה. כל התנאים יהיו באיכות של "סטווה", איכות טהורה וצלולה. התזונה על פי רוב תהיה טבעונית או צמחונית, מורכבת מירקות, פירות, דגנים מלאים וקטניות, נטולת שומן ותבלינים חריפים. שעות השינה יהיו בהלימה עם הטבע, ויהיו טיולים בטבע שיופיו יחלחל לתוכנו. כל התנאים הללו יבססו בנו סטווה (הכרה יציבה ובהירה).
- נפגוש באנשים ממקומות שונים וניווכח שכולנו רוצים את אותו הדבר, כולנו שואפים לשחרור מסבל והשגת הטוב, כולנו רוצים להיטיב עם עצמינו ועם האחר. תתפתח בנו סובלנות ואמפתיה לאנשים אחרים, אולי שונים מאיתנו. יצירת קשרים חדשים באמצעות מילה, תנועה, מבט וכל תקשורת שהיא מאפשרת ויסות של המערכת על ידי הפרשת חומרים שמיטיבים עם הגוף.
- המרחק מהיום-יום יאפשר תנאים מתאימים בהם נוכל להביא את המערכת שלנו לבהירות, השקטה, מנוחה ואיזון. נוכל להיות בנוכחות מלאה, וכך תתפתח בנו איכות של אהבה הנמצאת בנו והיא טבעינו האמיתי.
וחשוב לא פחות, נחזור לשגרה עם כוחות מחודשים, מאגרי אנרגיה ומוטיבציה לחיים השוטפים.
נכתב באהבה
יעל שקד
מערכות יחסים הן חלק בלתי נפרד מחיינו וחיוניות לקיומנו. גם אם לעיתים נדמה לנו שנוכל להסתדר לבד, ניווכח שוב ושוב שאנו למעשה חלק ממערכת גדולה בהרבה מהאני הגשמי האינדיווידואלי. דרך היוגה השלמה מראה לנו את החיוניות של פעולה בעולם בתוך חברה ומערכות יחסים כדרך לשחרור והגשמה עצמית.
ישנם סוגים רבים של מערכות יחסים- ביננו לבין עצמינו, ביננו לבין אחרים וביננו לבין העולם הסובב אותנו. אנו תלויים במערכות יחסים אלו והן חלק ממה שתומך ומזין את קיומנו הפיזי והמנטלי.
נתבונן על מערכת היחסים שלנו עם עצמנו. כדי שתתקיים מערכת יחסים אנו זקוקים ליותר מצד אחד, כי יחסים תמיד מתקיימים בין שניים או יותר. בתוכנו מתקיימת מערכת יחסים בין התכנים המשתנים ללא הרף בהכרתנו (כמו תחושות, מחשבות, רגשות וזהויות), לבין אנו המודעים והמבחינים בתופעות המשתנות בהכרתנו. כתבי היוגה מדברים על המקום הרואה, המתבונן שאותו יש לחשוף ולגלות כדי לכונן חיים מתוך הגשמה מלאה ונועם רוחני. כאשר נגלה מודעות זו, שהיא חלק ממערכת היחסים הקיימת בתוכנו, נוכל לפעול מתוך מודעות, לתמוך בקיום של המערכת הפיזית-מנטלית שלנו, והיא תתמוך בנו בחזרה ותאפשר לנו להגשים את הפוטנציאל שלנו.
אז מה נוכל לעשות? נוכל לטפח את שלושת הרבדים מהם מורכב החלק הגשמי שלנו- הגוף האנרגיה וההכרה. נזין עצמינו בתזונה בריאה, תנועה טובה, מנוחה ושינה, ונדאג לטפח את ההכרה שלנו ולהזינה בתכנים מועילים ומיטיבים.
מערכת היחסים שלנו עם עצמנו היא הבסיס לכל מערכות היחסים האחרות שלנו. אם היא תהיה טובה, נוכל ללמוד ממנה על מערכות היחסים האחרות בחיינו. כמו מערכת היחסים שלנו עם עצמנו, שאר מערכות היחסים בחיינו יהיו במצב טוב כאשר הן יקבלו תנאים מתאימים. נרצה להזין אותן ולטפח אותן, וכתוצאה מכך הן יזינו אותנו בחזרה.
ניתן לדמות זאת לעץ פרי. העץ יוכל לתמוך בנו, לתת פרי וצל רק כאשר הוא יהיה מוזן ובמצב טוב. האחריות שלנו תהיה להזין את העץ ולתת לו תנאים מתאימים כדי שהוא יוכל לממש את הפוטנציאל שלו. עקב מימוש הפוטנציאל שלו, הוא יוכל להעניק בחזרה את פירותיו.
כיצד נוכל להזין את האחר?
נוכל לחשוב כיצד היינו רוצים שיזינו אותנו, ובמקביל נברר מה מזין את האחר העומד מולנו. נהיה בקשב, נתבונן ונגלה למה האחר זקוק.
לעיתים ההתניות יהיו חזקות מאיתנו ויהיה לנו קשה להזיז עצמינו מאזורי נוחות ומדפוסי פעולה אוטומטיים. אך אם נתאמן ונשקיע מאמצים, ניווכח שיש לנו את היכולת לפעול פעולה מודעת יחד עם קשת הרגשות שלנו. נרצה לפעול במודעות כדי לתת תנאים מתאימים למערכות היחסים שלנו עם הילדים, ההורים, בני הזוג, החברים והעמיתים. כלומר, אנו רואים שיוגה היא למעשה אימון בפעולה מודעת.
במערכות יחסים נרצה להזין את הצד השני כדי שהוא יוכל לפרוח ולממש את עצמו. כאשר הסובבים אותי נמצאים בפריחה ומימוש עצמי, שני הצדדים מרוויחים.
כמובן, לא נשכח שמוטלת עלינו אחריות גדולה למערכת היחסים שלנו עם העולם. נרצה לטפח את היחסים שלנו עם משאבי הטבע- האוויר, המים, בעלי החיים והצמחים סביבנו. נראה שכאשר אנו תומכים בסביבה שלנו ובמשאבי הטבע, הם היו מקור קיום ותמיכה עבורנו.
כשאנו מפתחים מודעות לקשר שלנו עם עצמינו, עם הסובבים אותנו ועם הבריאה נראה את השפע מגיע אלינו בצורה של מערכות יחסים תומכות ומיטיבות, מזינות ואוהבות.
בכל רגע נתון נוכל לתת אהבה והזנה לסובבים אותנו, בלי "להתקמצן" ומכל הלב. תוכלו לנסות ולהיווכח בפירות האהבה והנתינה. עצם הנתינה היא בבחינת מתנה, כמו שאבא שלי תמיד אומר: "הנותן הוא המקבל ".
היוגה הנשית היא שיטת תרגול פרי פיתוחה של מירה ארצי פדן. מירה עבדה כמדריכת הכנה ללידה עם נשים שנים רבות וראתה את הצרכים הייחודיים של גוף האישה.
תרגול היוגה המסורתית הומצא ופותח ע"י גברים, עבור גברים, אי לכך הוא מותאם לגוף הגברי ולצרכיו.
לעומתו, היוגה הנשית ייחודית בכך שהיא מתאימה עצמה לגוף הנשי ולשינויו לאורך תקופות החיים השונות אותן האישה חווה, ומלמדת אותה להיות בקשר מיטיב עם גופה ונפשה.
בבסיס תרגול היוגה הנשית עומד העיקרון שכל אישה היא ייחודית- במבנה הגוף, בצרכים הפיזיים, הרגשיים, במיקום שלה על פני המחזוריות החודשית, ובתקופת החיים בה היא נמצאת, בין אם זה נערות, פריון, הריון, הנקה ולאחר לידה, גיל המעבר או הגיל השלישי. התנוחות ורצפי התנועה מותאמים לאישה הייחודית ולא האישה היא זו שצריכה להתאים את עצמה אל תרגול התנוחות. ביוגה הנשית הדיוק הוא פנימי, האישה צריכה להרגיש את האיזון של התנוחה מבפנים ולאו דווקא התנוחה צריכה להיות "מושלמת" חיצונית.
האישה חווה תקופות מגוונות ומשתנות לאורך החיים וזקוקה לתנאים מתאימים והזנה פיזית, תנועתית, נשימתית, רגשית והכרתית ייחודית ושונה לכל תקופת חיים. כל תקופה בחיים מצריכה מהאישה לחזור ולדייק עצמה לצרכיה הספציפיים.
נשים פוגשות באתגרים שונים לאורך חייהן, כמו בעיות פריון, הפלות סביב גיל הפריון, דיכאון סביב לידה, תסמיני גיל המעבר השונים, גיל התבגרות מאתגר, לחצים נפשיים ומצבים כמו דיכאון וחרדה על רקע הורמונלי, תרגול היוגה הנשית יכול לעזור ולתמוך בנשים במצבים אלה בצורה משמעותית.
תקופת הפריון נחשבת ייחודית ומאתגרת במיוחד (הריון ולעיתים גם האתגר בכניסה להריון, לידה, להיות אם לילדים קטנים, חוסר שינה, שינויים הורמונליים וכו') והאישה תצטרך התייחסות מקיפה בכל הרמות, הפיזית, האנרגטית, הנפשית והרוחנית.
התאמת התרגול לאישה בא לידי ביטוי בהתאמת התנוחות והרצפים בתוך התרגול, למשל בימי הווסת לא נתרגל תנוחות הפוכות, בימי הביוץ נמריץ את התרגול, בהריון לא נתרגל עצירות נשימה, תנוחות הפוכות, פיתולים עמוקים ועוד, ובגיל המעבר נעלה דופק באופן מבוקר ונתרגל בדגש על אזור בית החזה והזרועות כדי להזרים פראנה (אנרגיית החיים) לתפקוד מיטבי של מערכת הלב וכלי הדם. לכל תקופת חיים יש תרגול ייחודי לו התומך באישה, בגופה ובנפשה.
המחזוריות החדשית
נשים חוות שינויים ותסמינים רבים לאורך המחזור החודשי, אם זה בימי הווסת, בימים שלאחר הווסת, בביוץ ולקראת הווסת הבאה. ליוגה הנשית תרגול מותאם ועקרונות לכל שלב על פני המחזוריות החודשית.
עצמה ורכות
התרגול הינו רך, קשוב, ויחד עם זאת עוצמתי ועמוק. הוא ומתמקד בחיזוק נכון של השרירים המייצבים, בדגש על שרירי רצפת האגן ומאפשר שינוי דפוסים- דפוסי תנועה, נשימה, יציבה וחשיבה.
המולה בנדה היא הבסיס לתרגול היוגה לגוף הנשי, יחד עם הרחב בטני והמולטיפידוס (השרירים הבין חולייתיים) הם מהווים קהילת שרירים תומכת ומייצבת. מולה = שורש, בנדהה = איסוף, ביחד- איסוף שורש הגוף, תרגול שהוא בעל חשיבות מכרעת לבריאות הגוף הנשי.
התרגול לאורך זמן מוביל להתהוות מרכז יציב וחזק המשמש כעוגן פיזי ומנטלי ממנו יכולה האישה לפעול ולהיות נוכחת באופן המשלב קשיבות ומודעות, עצמה ורכות, יציבות ונינוחות. התרגול מאפשר מקום לחקירה והתבוננות ומעניק כלים ותובנות להתפתחות, למידה וריפוי.
במהלך השיעור, אנו מטפחות את הגוף ואת הנשימה ומבססות יציבה מיטבית. ובמקביל לומדות להתבונן על המתרחש בהכרתנו ולזהות דפוסים אוטומטיים, זוהי התחלה של פיתוח מודעות.
חשיבות יציבה מיטבית לגוף הנשי
היציבה המיטבית מאפשרת לאברי הבטן והאגן להיות במנח הכי טוב שלהם ולתפקד במיטבם. כאשר היציבה טובה, הנשימה תהיה טובה ומלאה יותר, הסרעפת תנוע בתיאום עם רצפת האגן ואברי האגן יהיו מוגנים מפני דחיסה וצניחה. כאשר היציבה לא במיטבה, הדבר יכול לדחוס את אברי האגן מטה ולהחליש את שרירי רצפת האגן.
ליוגה מותאמת לנשים יתרונות רבים בניהם:
- חיזוק ושיקום רצפת האגן
- טיפול בדליפות שתן וצניחות איברי האגן
- הקלה על תסמינים קדם ווסתיים כגון מצבי רוח, נפיחות וכאב סביב האגן והחזה
- הקלה על כאבי מחזור
- התאמת התרגול ותמיכה בשלבי ההיריון והכנת הגוף להריון ולידה
- תמיכה בהליכי פריון
- התמודדות עם תופעות גיל המעבר
- התמודדות עם כאבי ראש ומיגרנות
- הקלה על תסמינים של פיברומיאלגיה ואנדומטריוזיס דרך עבודה עם תנוחות רסטורטיביות, שינוי דפוסי חשיבה והרגלי תגובה לכאב
- שיפור תפקוד מערכת הלימפה בעזרת עיסוי אזורי הלימפה ותנוחות המשפרות את החזר הדם הורידי
- שיפור תפקוד המערכת ההורמונלית ע"י הזרמת דם ופראנה לכל הגוף, במיוחד לאברי האגן, ובעזרת עבודה עם המערכת הפראסימפתטית שמרגיעה ותומכת בתפקוד מערכת העצבים
- איזון בין הגוף לנפש
מה עוד מייחד את התרגול?
בתרגול יש חיבור לחיים מבחינת השיח, ההוראה מכילה תכנים של חיבור ליומיום. האישה מפנה שעה וחצי לעצמה שם, בעזרת התרגול היא מגלה תובנות על חיי היומיום ועל עצמה בתוכם.
בנוסף, מתקיים חיבור למידע רפואי פיזיולוגי הנוגע לגוף האישה, נשים רוצות להבין מה הן עושות בכל תרגיל ומדוע, ומה התועלות של התרגול. המדריכה חולקת את המידע בנדיבות, זהו חלק מהותי בתרגול היוגה הנשית. אנו רוצות שנשים ידעו ויבינו את מה שהן מתרגלות ומה החשיבות של כל אלמנט בתרגול, כי ידע נותן לאישה כוח.
מתחילת השיעור מתקיים חיבור לנשימה יוגית מלאה, דבר המאפשר כינוס חושים והשקטה. התרגול מתחיל בשכיבה, ניתן לעצום עיניים ולהתרכז בהוראות, האישה לא "מעתיקה" את התנוחות, אלא מתרגלת מתוך הפנמה גופנית אישית, הבנה וחיבור לרגע הזה וליכולותיה.
נוצר בהדרגה חיבור למרכז המייצב במעברים מתנוחה לתנוחה, ועם הזמן מתפתחת יכולת להפנים תנוחות מורכבות יותר מתוך דיוק אישי וייצוב פנימי.
בנימה אישית
תרגול היוגה הנשית מאזן עבורי בין כינוס החושים לבין ערנות חדה המאפשרים לי מקום להתבוננות, ובעיקר, מקום של מפגש עם עצמי לריפוי.
נפתח מרחב להקשבה פנימה, לקשר עם הגוף והקול הפנימי שעולה בתוכי. אני נשכבת על המזרן ומתוך הקשבה מתחילים לנבוע תנועה ונשימה בעלות איכות של קשב ועוגן, מתאפשרת לי מציאת מרכז פנימי פסיכו-פיזי ממנו אני שוהה, מתנועעת ופועלת בעולם.
התרגול מלמד אותי שאני שם בשביל עצמי תמיד, המקום הקשוב, המודע והרואה. התרגול מאפשר לי נוכחות קשובה, המשלבת בין רכות לעוצמה וראייה פנימית שהיא שם עבורי בעתות משבר.
אני מאמינה שהיוגה הנשית יכולה להיטיב עם כל אישה ולאפשר לה דרך להזנה מלאה על רבדיה השונים.
תוכן ספוילר
אמיר פרלמן
מייסד מדיקל צ'י קונג ישראל
בוגר וינגייט, מאסטר בצ׳י קונג רפואי מוסמך אוניברסיטת היינן בסין ומורה לטאי צ׳י יאנג סטייל. תלמידם של כמה מגדולי המורים במאה העשרים, העיקריים הם פרופסור ג׳והנסון ראש המכון הבין לאומי לצ׳י קונג רפואי ומאסאר יאנג ג׳ווינג מינג בכיר המורים לטאי צ׳י יאנג סטייל בדורנו, מאסטר וואן שו יו ושינג לי מהם למד את משנתו של בודהידארמה (דא מו)
אמיר ייסד את מדיקל צ׳י קונג ישראל בית ספר להכשרת מדריכי צ׳י קונג וטאי צ׳י צ׳ואן ומוביל את כל הקורסים להכשרת מדריכי צ'י קונג וטאי צ'י המתקיימים בפריסה ארצית. וכן מעביר סדנאות מיקוד להכשרת מטפלים בצ׳י קונג רפואי
מאמרים:
אמיר פרלמן מייסד מדיקל צ'י קונג ישראל על צ'י קונג כדרך להתפתחות אישית, הכרה
עצמית recognition self והמשמעות האמיתית של תרגול צ'י קונג, טאי צ'י וניי גונג.
במהלך העשור האחרון מאז הקמתי את מדיקל צ'י קונג ישראל פגשתי מאות תלמידים שהגיעו ללמוד צ'י קונג במסגרת מעמיקה ורצינית. חלקם הגיעו כדי לרכוש כלי מקצועי, אך רובם חיפשו לימודי צ'י קונג על מנת להיטיב עם גופם. כל אחד ואחת מסיבות שונות, בין אם זה פשוט מצורך למצוא תרגול שיעזור להם להזדקן בחן וללא כאבים או עקב התמודדות עם כאבים שונים כגון: ברכיים, כאבי גב, דלקת מפרקים, פיברומיאלגיה ועוד קשת רחבה של אתגרי בריאות שתרגול צ'י קונג הוכח כיעיל ומיטיב עבורם.
אחת התופעות שאנו עדים לה בבית הספר היא שככל שהתלמידים נחשפים למשמעות ולחוויה האמיתית של התרגול, חייהם משתנים לטובה בהרבה רבדים גם בגוף, אך בעיקר בנפש. זה קורה בעיקר בקרב סטודנטים במסלול הכשרת מדריכי צ'י קונג וטאי צ'י הרב שנתי. תוך כדי לימוד ותרגול במסגרת מובנית ומעמיקה בה האומנויות הפנימיות (Jia Nei) נלמדות גם כתרגול מעשי, אך גם בפן ההיסטורי והפילוסופי, הסטודנטים מגלים את הצ'י קונג מזווית שהיא הרבה יותר מרק תנועה לשם בריאות הגוף. ההתנסות במסגרת סמינרים וריטריטים המשלימים את המפגש השבועי בקורס מאפשרים צלילת עומק למדיטציות מעולם הצ'י קונג וחוויית זמן בו חיים את המיומנויות הפנימיות הלכה למעשה, כך נפתח בפניהם בהדרגה עולם העבודה הפנימית
כחוויה אישית ולא כרעיון, עבור רבים זהו תרגול משנה חיים.
למעשה הצ'י קונג המקורי נולד כדרך להתפתחות אישית או אם תרצו כדרך להארה. המטרה הראשונית של מתרגלי הצ'י קונג הראשונים – השמאנים הסיניים הקדומים שכונו וו יי (WuYi)הייתה גילוי עצמי והחיבור לתרגול קדמה Nei Gong – הפנימית העבודה למעשה הלכה. The reunion of man and nature ,לטבע לשם בריאות באלפי שנים ותיעוד ראשון מופיע כבר כ 3000 שנה לפני הספירה.
עבורי צ'י קונג, טאי צ'י ומדיטציות מעולם הצ'י קונג הנקראות ניי גונג (Gong Nei) הם חבילה אחת שלמה. למעשה נכון לראות בהם אמצעי ולא מטרה כשלעצמם. התרגול מקנה יכולות פיזיולוגיות גבוהות, רמות אנרגיה גבוהות לאורך היום כולו וכן משכין שלום בין גוף לנפש. אולם האמת היא שזאת אך תחילתו של מסע המוביל את האדם לפגוש את עצמו, עצמו המקורי, זה שקדם לחינוך שקיבלנו, לדימוי העצמי שרכשנו ו/או אימצנו במשך שנות חיינו. מורי מאסטר יאנג ממנו למדתי טאי צ'י ואיתו אני בקשר קרוב עד היום, נהג להגדיר את שלבי ההתפתחות של המתרגל ההולך בדרך כך:
השלב הראשון: הפתיחה של הגוף והשחרור מסבל וכאב – Self Care and awareness
השלב השני: הכרה של המהות העצמית וקבלה עצמית – Self recognition and acceptance
השלב השלישי: הבנה של היותך חלק מהכל והחיבור לטבע – The reunion of man and nature
השלב הרביעי: ההכרה והקבלה של חלקך בזה העולם – omprehending ones life
איך אני הגעתי לתרגל צ'י קונג?
אני אישית פגשתי תרגול צ'י קונג לראשונה דרך חיפוש אחר אומנויות לחימה סיניות כגון: ווינג צ'ון והעגור הלבן בסגנון שאולין דרומי, אותן הכרתי כמו נערים רבים בני גילי מברוס לי, אמן לחימה ושחקן שקרוב לוודאי כולכם מכירים. בהיותי נער ישראלי למדתי קרב מגע תקופה ומשם המשכתי למה שנראה בעיני אז כיוון שהייתי שמח להתפתח בו. למזלי המורים שפגשתי בדרך כיוונו אותי ללמוד צ'י קונג כדרך לשמור ולרפא את הגוף. ההנחיה הייתה ״למד לטפל בעצמך לפני שאתה נפצע״ כסוג של הקדם תרופה למכה. תוך כדי כך נחשפתי לרעיון של צ'י – אנרגיית החיות או הביו אנרגיה המחייה כל תא בגוף האדם. במבט לאחור זה נראה כהשגחה פרטית שכן בגיל 23 עברתי תאונת דרכים קשה, הידע שרכשתי בתרגול צ'י קונג סייע לי כנגד כל הסיכויים להשתקם באופן מלא. זה היה הרגע בו הבנתי שיש לי אוצר בידיים והרצון לגלות ולהעמיק נולד בי. הייתי נחוש להגיע למקור הידע האמיתי ולכן נסעתי לסין ולארה״ב בחיפוש אחר מורים שיוכלו להדריך אותי.
לאחר כמה ביקורים במנזרים שונים והשתתפות בסמינרים שחלקם היו טובים יותר וחלקם טובים פחות המזל החל להאיר לי פנים. בעצתו של מורה לצ'י קונג המבוגר ממני בכמה עשורים אותו פגשתי בפארק בבייג'ין,
נסעתי לדרום סין. שם הזדמן לי לפגוש שני מורים מופלאים. שניהם היו תלמידיו של לי צ'ינג יון האגדי אותו מכנים בקהילת הצ'י קונג ״אחרון בני האלמוות״.
המורה האחת הינה שינג לי שלימדה אותי את סדרת יי ג'ין ג'ינג, המוכרת גם כסדרת צ'י קונג לחידוש הנעורים וטיפול בבעיות יציבה, שלד, גידים ומפרקים.
היא עצמה הייתה בתחילת שנות התשעים לחייה. הגמישות והקלילות בה היא החזיקה את גופה היו עבורי פלא.
לאחר שסיימתי את הסמינר אצלה שאלתי אודות העבודה התודעתית בתרגול יי ג'ין ג'ינג, אשר מוזכרת בכתבי תלמידיו של מחבר הסדרה בודהידהרמה. היא הפנתה אותי אל המורה השני – מאסטר וון שמלמד את המיומנות הפנימית באולם מתחת לביתו בהאנגזו.
הייתה זו הפעם הראשונה בה אני פוגש אדם שמדבר על האלכימיה הדאואיסטית כמשנה סדורה וברורה.
המפגש איתו היה אירוע מכונן ומאוד משמעותי עבורי. מלבד הרושם האדיר שהוא הותיר בי בעצם נוכחותו הפיזית של אדם בן 103 שנים היושב ישיבת לוטוס זקופה עם גוף המשדר עוצמה ומוח צלול וחד כתער, המילים ששמעתי מפיו המשיכו להדהד בי תוך כדי תרגול והתובנות הבשילו לאט. למעשה ידע אמיתי הוא תמיד תולדה של הבנה וחוויה אישית מבוססת ניסיון עם השנים.
המתרגל עובר משלב של לדעת על אומנותו
לשלב בשל יותר של לדעת את אומנותו.החומרים אותם הוא לימד הם אותם חומרים אותם אני כיום מעביר במסגרת סדנאות ניי גונג המתקיימות בלב
המדבר. מטרת הסדנאות היא לתת זמן לימוד, זמן להפנים ולחיות את העבודה הפנימית. עם הזמן נלמד שאין צורך ללכת למנזר ולברוח מהמולת החיים כדי לחיות ניי גונג. חיי כאבא, מורה ובכלל אדם החי את החיים לימדוני כי אם אצליח לבנות מנזר בתוכי אוכל לשאת את השקט בתוכי ולחיות מבפנים החוצה נאמן למהות ולדרך בה בחרתי. היכולת הזו נמצאת בכל אחד ואחת מאיתנו וחשוב לקחת זמן לבנות ולטפח אותה. בדיוק לשם כך אנו מקיימים את סדנאות הניי גונג.
יואב ליבוביץ
מורה ומנחה יוגה - ויפאסנה
שותף בכיר בקהילת אקילה לקידום המיינדפולנס בישראל.
מורה ליוגה עם התמחות של חמש שנים במדיטציה, פילוסופיה ופסיכו-יוגה בעמותת קדן.
מנחה ריטריטים של יוגה-ויפאסנה בשתיקה.
מרצה למיינדפולנס בחברות ואירגונים גדולים כגון:
הלמ"ס, בית החולים הדסה עין כרם, הדסה הר הצופים, מכללת רידמן והמרכז האקדמי שלם.
מנטור במכללת קדן ומלווה יחידים דרך כלים מיוגה תרפיה ותקשורת מקרבת.
חוקר פילוסופיה וטכניקות נשימה מעוררות מודעת, מתרגל צ'י קונג וטאי צ'י.
מאמרים:
אמיר פרלמן
מייסד מדיקל צ'י קונג ישראל
בוגר וינגייט, מאסטר בצ׳י קונג רפואי מוסמך אוניברסיטת היינן בסין ומורה לטאי צ׳י יאנג סטייל. תלמידם של כמה מגדולי המורים במאה העשרים, העיקריים הם פרופסור ג׳והנסון ראש המכון הבין לאומי לצ׳י קונג רפואי ומאסאר יאנג ג׳ווינג מינג בכיר המורים לטאי צ׳י יאנג סטייל בדורנו, מאסטר וואן שו יו ושינג לי מהם למד את משנתו של בודהידארמה (דא מו)
אמיר ייסד את מדיקל צ׳י קונג ישראל בית ספר להכשרת מדריכי צ׳י קונג וטאי צ׳י צ׳ואן ומוביל את כל הקורסים להכשרת מדריכי צ'י קונג וטאי צ'י המתקיימים בפריסה ארצית. וכן מעביר סדנאות מיקוד להכשרת מטפלים בצ׳י קונג רפואי
מאמרים:
אמיר פרלמן מייסד מדיקל צ'י קונג ישראל על צ'י קונג כדרך להתפתחות אישית, הכרה
עצמית recognition self והמשמעות האמיתית של תרגול צ'י קונג, טאי צ'י וניי גונג.
במהלך העשור האחרון מאז הקמתי את מדיקל צ'י קונג ישראל פגשתי מאות תלמידים שהגיעו ללמוד צ'י קונג במסגרת מעמיקה ורצינית. חלקם הגיעו כדי לרכוש כלי מקצועי, אך רובם חיפשו לימודי צ'י קונג על מנת להיטיב עם גופם. כל אחד ואחת מסיבות שונות, בין אם זה פשוט מצורך למצוא תרגול שיעזור להם להזדקן בחן וללא כאבים או עקב התמודדות עם כאבים שונים כגון: ברכיים, כאבי גב, דלקת מפרקים, פיברומיאלגיה ועוד קשת רחבה של אתגרי בריאות שתרגול צ'י קונג הוכח כיעיל ומיטיב עבורם.
אחת התופעות שאנו עדים לה בבית הספר היא שככל שהתלמידים נחשפים למשמעות ולחוויה האמיתית של התרגול, חייהם משתנים לטובה בהרבה רבדים גם בגוף, אך בעיקר בנפש. זה קורה בעיקר בקרב סטודנטים במסלול הכשרת מדריכי צ'י קונג וטאי צ'י הרב שנתי. תוך כדי לימוד ותרגול במסגרת מובנית ומעמיקה בה האומנויות הפנימיות (Jia Nei) נלמדות גם כתרגול מעשי, אך גם בפן ההיסטורי והפילוסופי, הסטודנטים מגלים את הצ'י קונג מזווית שהיא הרבה יותר מרק תנועה לשם בריאות הגוף. ההתנסות במסגרת סמינרים וריטריטים המשלימים את המפגש השבועי בקורס מאפשרים צלילת עומק למדיטציות מעולם הצ'י קונג וחוויית זמן בו חיים את המיומנויות הפנימיות הלכה למעשה, כך נפתח בפניהם בהדרגה עולם העבודה הפנימית
כחוויה אישית ולא כרעיון, עבור רבים זהו תרגול משנה חיים.
למעשה הצ'י קונג המקורי נולד כדרך להתפתחות אישית או אם תרצו כדרך להארה. המטרה הראשונית של מתרגלי הצ'י קונג הראשונים – השמאנים הסיניים הקדומים שכונו וו יי (WuYi)הייתה גילוי עצמי והחיבור לתרגול קדמה Nei Gong – הפנימית העבודה למעשה הלכה. The reunion of man and nature ,לטבע לשם בריאות באלפי שנים ותיעוד ראשון מופיע כבר כ 3000 שנה לפני הספירה.
עבורי צ'י קונג, טאי צ'י ומדיטציות מעולם הצ'י קונג הנקראות ניי גונג (Gong Nei) הם חבילה אחת שלמה. למעשה נכון לראות בהם אמצעי ולא מטרה כשלעצמם. התרגול מקנה יכולות פיזיולוגיות גבוהות, רמות אנרגיה גבוהות לאורך היום כולו וכן משכין שלום בין גוף לנפש. אולם האמת היא שזאת אך תחילתו של מסע המוביל את האדם לפגוש את עצמו, עצמו המקורי, זה שקדם לחינוך שקיבלנו, לדימוי העצמי שרכשנו ו/או אימצנו במשך שנות חיינו. מורי מאסטר יאנג ממנו למדתי טאי צ'י ואיתו אני בקשר קרוב עד היום, נהג להגדיר את שלבי ההתפתחות של המתרגל ההולך בדרך כך:
השלב הראשון: הפתיחה של הגוף והשחרור מסבל וכאב – Self Care and awareness
השלב השני: הכרה של המהות העצמית וקבלה עצמית – Self recognition and acceptance
השלב השלישי: הבנה של היותך חלק מהכל והחיבור לטבע – The reunion of man and nature
השלב הרביעי: ההכרה והקבלה של חלקך בזה העולם – omprehending ones life
איך אני הגעתי לתרגל צ'י קונג?
אני אישית פגשתי תרגול צ'י קונג לראשונה דרך חיפוש אחר אומנויות לחימה סיניות כגון: ווינג צ'ון והעגור הלבן בסגנון שאולין דרומי, אותן הכרתי כמו נערים רבים בני גילי מברוס לי, אמן לחימה ושחקן שקרוב לוודאי כולכם מכירים. בהיותי נער ישראלי למדתי קרב מגע תקופה ומשם המשכתי למה שנראה בעיני אז כיוון שהייתי שמח להתפתח בו. למזלי המורים שפגשתי בדרך כיוונו אותי ללמוד צ'י קונג כדרך לשמור ולרפא את הגוף. ההנחיה הייתה ״למד לטפל בעצמך לפני שאתה נפצע״ כסוג של הקדם תרופה למכה. תוך כדי כך נחשפתי לרעיון של צ'י – אנרגיית החיות או הביו אנרגיה המחייה כל תא בגוף האדם. במבט לאחור זה נראה כהשגחה פרטית שכן בגיל 23 עברתי תאונת דרכים קשה, הידע שרכשתי בתרגול צ'י קונג סייע לי כנגד כל הסיכויים להשתקם באופן מלא. זה היה הרגע בו הבנתי שיש לי אוצר בידיים והרצון לגלות ולהעמיק נולד בי. הייתי נחוש להגיע למקור הידע האמיתי ולכן נסעתי לסין ולארה״ב בחיפוש אחר מורים שיוכלו להדריך אותי.
לאחר כמה ביקורים במנזרים שונים והשתתפות בסמינרים שחלקם היו טובים יותר וחלקם טובים פחות המזל החל להאיר לי פנים. בעצתו של מורה לצ'י קונג המבוגר ממני בכמה עשורים אותו פגשתי בפארק בבייג'ין,
נסעתי לדרום סין. שם הזדמן לי לפגוש שני מורים מופלאים. שניהם היו תלמידיו של לי צ'ינג יון האגדי אותו מכנים בקהילת הצ'י קונג ״אחרון בני האלמוות״.
המורה האחת הינה שינג לי שלימדה אותי את סדרת יי ג'ין ג'ינג, המוכרת גם כסדרת צ'י קונג לחידוש הנעורים וטיפול בבעיות יציבה, שלד, גידים ומפרקים.
היא עצמה הייתה בתחילת שנות התשעים לחייה. הגמישות והקלילות בה היא החזיקה את גופה היו עבורי פלא.
לאחר שסיימתי את הסמינר אצלה שאלתי אודות העבודה התודעתית בתרגול יי ג'ין ג'ינג, אשר מוזכרת בכתבי תלמידיו של מחבר הסדרה בודהידהרמה. היא הפנתה אותי אל המורה השני – מאסטר וון שמלמד את המיומנות הפנימית באולם מתחת לביתו בהאנגזו.
הייתה זו הפעם הראשונה בה אני פוגש אדם שמדבר על האלכימיה הדאואיסטית כמשנה סדורה וברורה.
המפגש איתו היה אירוע מכונן ומאוד משמעותי עבורי. מלבד הרושם האדיר שהוא הותיר בי בעצם נוכחותו הפיזית של אדם בן 103 שנים היושב ישיבת לוטוס זקופה עם גוף המשדר עוצמה ומוח צלול וחד כתער, המילים ששמעתי מפיו המשיכו להדהד בי תוך כדי תרגול והתובנות הבשילו לאט. למעשה ידע אמיתי הוא תמיד תולדה של הבנה וחוויה אישית מבוססת ניסיון עם השנים.
המתרגל עובר משלב של לדעת על אומנותו
לשלב בשל יותר של לדעת את אומנותו.החומרים אותם הוא לימד הם אותם חומרים אותם אני כיום מעביר במסגרת סדנאות ניי גונג המתקיימות בלב
המדבר. מטרת הסדנאות היא לתת זמן לימוד, זמן להפנים ולחיות את העבודה הפנימית. עם הזמן נלמד שאין צורך ללכת למנזר ולברוח מהמולת החיים כדי לחיות ניי גונג. חיי כאבא, מורה ובכלל אדם החי את החיים לימדוני כי אם אצליח לבנות מנזר בתוכי אוכל לשאת את השקט בתוכי ולחיות מבפנים החוצה נאמן למהות ולדרך בה בחרתי. היכולת הזו נמצאת בכל אחד ואחת מאיתנו וחשוב לקחת זמן לבנות ולטפח אותה. בדיוק לשם כך אנו מקיימים את סדנאות הניי גונג.
